הרבה מאוד "משימות", מכשולים וגשרים צריך לעבור (ולשרוד) בזוגיות כדי שזו תצליח.
כל אחד מבני הזוג מגיע מ"עולם אחר" המצריך התמודדות ויכולת התאמה בפרמטרים רבים:
תרבות משפחתית שונה, מנטאליות, מנהגים, טמפרמנט, שפה, דת, התנהגות, דינאמיקה, השקפת עולם, השכלה, איכות-חיים, מצב כלכלי, מאכלים, משברים, חוויות, הצלחות, כישלונות ועוד לא הזכרנו את היחסים עם סבא/סבתא, הורים, אחים, דודים וחברים שלכל אחד מהם רשימה כזו בדיוק המנהלת את השקפת חייו ואיכשהו תמיד מגיעה גם אלינו לזוגיות. בכל זאת, איננו חיים על אי בודד וכולנו תלויים (מי יותר ומי פחות) בהתנהלות עם הסביבה המורחבת.
השלבים ידועים מראש.
בהתחלה הכל נראה מבטיח ובטח שלא מאיים. גם אם ישנם פערים, מחלוקות וקשיים האהבה תמיד מנצחת. גם הפרשנות לפערים היא ממקום מבין, מבליג וסלחני- "יהיה בסדר".
כשהיחסים מתהדקים ועולים שלב לקראת מיסוד, מגיעה השאלה הקריטית – איך לוקחים שני אנשים שונים כ"כ (ראו רשימה) והופכים אותם ל"אחד" כאשר לכל צד יש השפעה מערכתית אחרת? לא פעם נוצרים קונפליקטים ההולכים וגדלים ככל שציפיות הסביבה שונות ולא מותאמות או כשאחד מהצדדים נחוש ש"על פיו יישק דבר". זהו שלב שבו אחד מבני הזוג נוטה להתפשר ולוותר על מנת לייצב את המצב, אך מנגד יכול להוות את הבסיס למשברים ולמריבות בשלב המאוחר יותר של הזוגיות. דמיינו פנקס אישי קטן בו רשומים כל הוויתורים והפשרות שלנו ומה קשה היא ומאכזבת המחשבה כאשר בן הזוג אינו מוכן להתפשר או לוותר בדיוק כשאנו זקוקים לכך ביותר. עצוב, מכעיס ומעורר ריב.
מי שמכיר את הזוגיות מקרוב יודע שזהו החלק הקל. בסופו של דבר מתגברים על רוב המכשולים ומה שחשוב באמת זה ה"אני ואתה". הסביבה כולה (או רובה) וגם אנחנו משלימים עם המצב ולומדים לחיות איתו (ועם הפערים) "לטוב ולרע".
עד שנולדים הילדים ! כאן הסיפור מקבל תפנית אחרת. מעבר לתפנית המשפחתית המורחבת (בכל זאת, לכל אחד יש מה לומר על איך לגדל ילדים) מתחילה תפנית זוגית התנהלותית. כאן השקפות העולם השונות באות לידי ביטוי בעוצמות הגדולות ביותר. כל אחד מבני הזוג חווה את ההורות כפי שבאה לידי ביטוי במשפחת המוצא ופתאום סדרי עדיפויות, נהלים, חינוך, סדר יום ושאר תפקידים הוריים מקבלים משמעות גדולה יותר ויוצרים לא פעם קונפליקטים, מריבות ומאבקי כוח ושליטה.
חשוב להבין- בזוגיות ובהורות בפרט, אין "נכון" או "לא נכון", "בסדר" או "לא בסדר" צריכה להיות שפה משותפת המושתת על כבוד הדדי, תחושת שייכות לקשר וליחסים, הקשבה, הסכמים והסכמות (שהם ההפך מפשרות וויתורים) ופתיחות לקבל את השוני בדיוק כמו בשלבים הראשונים ליחסים. כאשר ההתנהלות הזוגית תקינה ביחס לילדים, גם אם ישנם פערים, הרבה יותר קל "לשרוד" את הקשיים וכל המשפחה מנצחת. ילדים שגדלים בבית שבו יודעים לגשר על פערים בצורה תקינה ומכבדת, לומדים להסתדר עם הסביבה וגדלים בביטחון אשר ישפיע עליהם בבואם לזוגיות והקמת משפחה.
לסיכום- היו ערים לשלבים ולפערים ביחסים. המודעות והיכולת לקבל את השוני תוך הסכמים משותפים היא ההישרדות האמיתית ביחסים.
רחל לוי- מנכ"ל "משפחה פלוס" - מרכז ייעוץ זוגי ומשפחתי, סדנאות, הדרכות, הרצאות וגישור
